פרופ׳ ציפי עברי ושרה סגל־כץ פרסמו מאמר אתנוגרפי הבוחן את נקודת המפגש בין דת ובריאות הציבור דרך מקרה המבחן של מקוואות נשים בתקופת הקורונה, בישראל.
המאמר מתחקה אחר הדילמה החריגה שניצבה בפני נשים שומרות הלכה: כיצד לקיים את מצוות הטבילה, שעה שהמקווה הפך למרחב בעל פוטנציאל ממשי להפצת נגיף הקורונה. הכותרת, הנשענת על עבודתה הקלאסית של האנתרופולוגית מרי דאגלס על טומאה וטהרה, ממקמת את הדיון ההיסטורי־דתי בתוך הקשר חדש, שבו מרחב הטהרה עצמו נתפס כאתר של סיכון בריאותי. משבר הקורונה הביא לפני השטח מתחים ותיקים ביחסי הדת והמדינה, ומאיר סוגיות עמוקות של כוח, מעמד ויחסי מגדר.
באמצעות ניתוח שיטתי של למעלה ממאה מקורות – פוסטים, מאמרים, הנחיות רשמיות ודיוני זום – ובשילוב עדויות מהשטח ותצפית משתתפת, המחקר מצביע על הדרך שבה המשבר העולמי הציף מתחים בין סמכות דתית למדינית, ובין תפיסות של טהרה דתית לבין היגיינה רפואית. מעבר לכך, הוא מאיר את חוויותיהן של נשים דתיות שהתמודדו עם שאלות הלכתיות מכריעות בתוך מציאות של אי־ודאות בריאותית ונוכח ההדים לכך בשיח הציבורי שהתפתח בין מרץ-אפריל 2020.
המאמר מציע תרומה ייחודית לשיח על מדיניות בריאות בעיתות חירום: הוא מראה כיצד מדיניות אפקטיבית מחייבת רגישות תרבותית ודתית, וכיצד הקשבה לפרקטיקות אמוניות יכולה להוות מפתח להתמודדות עם משברים ציבוריים רחבי־היקף.
המאמר מופיע בקובץ הבינלאומי "Viral Loads: Anthropologies of urgency in the time of COVID-19" (עומסים ויראליים: אנתרופולוגיות של דחיפות בעידן הקורונה), המציג מחקרים מרחבי העולם על השפעות המגפה על תופעות חברתיות ותרבותיות מגוונות.
לקריאת המאמר המלא באתר אקדמיה.אדיו >>
