דברי פתיחה מאת הרבנית שרה כעורכת הראשית של אסופת חירות | Liberté, אסופה דו־לשונית בעברית וצרפתית לחג הפסח. בדברים אלו מודגש הרעיון עד כמה בשתי השפות שבאסופה נשמעת יחד התחינה לחירות שלמה של החטופים מהשבי, לאימוץ ערכי חג הפסח ותוספת עשיה למען אלה הזקוקים ליציאה מהשעבוד הממשי ומכל סבלותיהם.
הקריאה ״בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם״ מקבלת גם השנה משמעות חדשה ועמוקה. אנו נדרשים לראות את עצמנו יוצאים ממצרים, בעוד אחינו עדיין כלואים שם, מבלי שנדע מתי ישובו. ככל שהזמן חולף, הכאב רק מעמיק, נוקב, מייאש, אך בו בזמן גם תובע מאיתנו תקווה – תקווה הנאחזת בכל סדק. הן במקביל לשוועתנו על החירות הנדרשת, יישבו עימנו בחג הזה חטופות וחטופים ששבו מגיהנום השבי והכרת הטוב שלהם, של קרוביהם ושל כולנו נוכחת עד מאוד, דקה אחר דקה. זעקה עולה אלינו מן הַמְּצָרִים, מהמקומות הצרים, בהגיע עונת החג מבלי שהסבל נחתם. זעקה בלתי נשמעת מהמנהרות והתעלות שבהן כבולים החטופים, וזעקתן הגוברת של משפחותיהם וקהילותיהם. גם אם אנו חשים חסרי אונים לנוכח המציאות, עמם אנחנו בצרה.
אם ישנה קריאה מהותית היוצאת מאסופה זו, הרי היא הבקשה והתפילה כי המצרים שלנו ייפגשו זה עם זה. צעקתם החנוקה של החטופים וזעקתנו שלנו פה, בחוץ, הכל מתחבר לזעקה אחת גדולה של יציאה ״מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה״.באסופה זו ביקשנו לארוג יחד קולות שונים המבקשים לתת מקום למורכבות הזו, ולהזכיר כי הכול השתנה בלילה הזה. אפשר לבחור להותיר כיסא ריק בשולחן הסדר, המנכיח את החטופים וגם את התקווה שיצאו לחירות, אפשר לאמץ מילים מסורתיות מההגדה של פסח ואפשר להוסיף מילים מהפיוטים, השירים, התפילות והמאמרים שאיגדנו כאן באסופה הזו. אין בכוונתנו לטשטש את המציאות או להמתיק את מרירותה, אלא להציע מילים שיאפשרו לשאת אותה.
