במאמר משותף שפרסמו הרבנית שרה סגל־כץ והרבנית ד״ר חנה אדלר־לזרוביץ׳ ב״מקור ראשון״, הוצגה ביקורת נוקבת על מצב התברואה והפיקוח במקוואות בישראל, במיוחד בתקופת הקורונה. המחברות התריעו כי בניגוד לסוגיות הלכתיות אחרות שנדונו במגפה, שאלת הטבילה הוצבה מעל שיקולי פיקוח נפש, תוך התעלמות מליקויי תברואה מתמשכים ומחוסר שקיפות ציבורית. הן הדגישו כי מבחינה הלכתית אין להעדיף את מצוות הטבילה על פני שמירה על חיי אדם, וכי החובה ההלכתית היא דווקא להגן על הבריאות, בהתאם לעיקרון ״וחי בהם״.
בהמשך קראו סגל־כץ ואדלר־לזרוביץ׳ לשינוי מערכתי שיכלול סגירת מקוואות לא תקינים, קביעת מנגנוני פיקוח ברורים ושקיפות מלאה לציבור הטובלות. הן ציינו כי התפיסה הרווחת של המקוואות כ״חצר אחורית״ והיעדר ייצוג נשי במועצות הדתיות מעצימים את ההסתרה וההזנחה. המאמר מציע כי הדרך לתיקון עוברת בשיתוף פעולה של כל הגורמים – טובלות, בלניות, רבנים ורבניות, משרדי הממשלה וארגונים אזרחיים – במטרה לאפשר קיום מצוות טהרת המשפחה מתוך בטיחות, בריאות ואחריות ציבורית.
אנחנו עומדות על כך שהביקורת צריכה להיות מופנית כלפי מי שאחראיים לכך שבמקוואות רבים אכן קיימת סכנה, ולא כלפי מי שגילו את המידע לציבור. המדיניות שננקטה על ידי גורמים אזרחיים אחרים שעסקו בנושא – הצהרה ציבורית שהטבילה בטוחה מצד אחד, ועשייה אינטנסיבית לתיקון "מאחורי הקלעים" מצד שני – הצליחה לשפר את המצב בחלק מהמקומות, אך איפשרה את המשך הטבילה במקומות אחרים בהם לא היתה להם השפעה. תיקון חלקי של הליקויים ללא שיתוף הטובלות וללא שקיפות בתהליך, מנע מהטובלות עצמן את מירב הידע והבחירה מתי והיכן לטבול. בסופו של דבר, ההסתרה משרתת בעיקר את המערכת שאינה ששה לחשוף את מחדליה או להשקיע בתיקונה.
אנחנו מאמינות ששיתוף פעולה בין טובלות, בלניות, רבנים, רבניות וגורמים העוסקים בטהרת המשפחה – עשוי לגרום למערכת לתקן את הליקויים הנדרשים. התיקון נצרך הן עבור ימי השגרה והן לעת המגיפה…
אנחנו מצפות מהציבור הדתי-לאומי לגלות אחריות ממלכתית, ולקדם פתרון מערכתי שייטיב עם כל אוכלוסיית הטובלות והבלניות. אנחנו מקוות שהפעילות בנושא תסייע לשקם את המערכת מתחלואיה, ותאפשר לכל אשה בארץ להמשיך ולקיים את מצוות טהרת המשפחה מתוך שמירה על בריאותה ומחוייבותה להלכה, יחד עם תחושת בטחון ובשמחה שלמה.
