הַשְׁכָּמָתִי קְשׁוּרָה בְּחוּט [...] אֶל חֲשַׁשׁ לִקּוּטֵי אוֹתוֹת לַשָּׁוְא.
עֶרְגָּה
הוֹדַעְתְּ לִי שֶׁאֲנַחְנוּ יוֹצְאִים לִנְדוּדִים. אֲנִי מְאַרְגֵּן הַפְגָּנָה כְּנֶגֶד, וְהוֹלֵךְ כְּמִצְוָתֵךְ.
כְּשֶׁאָמַרְתָּ, לֹא סִפַּרְתָּ
כְּשֶׁאָמַרְתָּ, בְּעֶצֶב תֵּלְדִי לֹא סִפַּרְתָּ שֶׁאֶפְשָׁר לְהִבָּקַע בַּשִּׂמְחָה
שְׁקָעִים בָּעֲרִיסָה
לִפְנֵי בּוֹא תִּינוֹק לַעֲרִיסָה, מוֹתִירִים אוֹתָהּ בַּשָּׂדֶה – שֶׁתֲקְשִׁיב לַתָנִּים וְלַטָוָוסִים, שׁתִצְבּוֹר טַל וְחֲמְסִינִים
כָּל זֶה
בַּבְּקָרִים הִיא מִתְאַמֶּנֶת עַל הֲלִיכָה רְצִיפָה וְעַל זִקּוּק הַדַּעַת כֵּיצַד לְהַכְרִיעַ אֶת כֹּחוֹת הַהַתְקָפָה