יוֹדַעַת: מָצוּי וְנָדִיר נָדִיר

הוֹדַעְתְּ לִי שֶׁאֲנַחְנוּ יוֹצְאִים לִנְדוּדִים. אֲנִי מְאַרְגֵּן הַפְגָּנָה כְּנֶגֶד, וְהוֹלֵךְ כְּמִצְוָתֵךְ.

אִם כְּבָר לְשַׁלֵּם אַרְנוֹנָה לְפָחוֹת לִמְצֹא נַדְנֵדוֹת לַעֲמֹד בַּתּוֹר לְצַד יְלָדוֹת עִם קוּקִיּוֹת וּלְחַכּוֹת

חמישי בצהריים חורפי מדי עבור איילה. דירת החדר לא מכילה עכשיו קסם. היופי פג בשעות כאלו מרצפת החצר ועציו. איילה מרגישה שעוד שבת בצפת דירושלים תחנוק בה את הצמא האמיתי לַשביתה הנדרשת.

אוּלַי כְּבָר צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁיַּפְסִיקוּ עִם צִנּוּן הַתְּפִלָּה

במקום של דין – מצויה טִרְחַה