חמישי בצהריים חורפי מדי עבור איילה. דירת החדר לא מכילה עכשיו קסם. היופי פג בשעות כאלו מרצפת החצר ועציו. איילה מרגישה שעוד שבת בצפת דירושלים תחנוק בה את הצמא האמיתי לַשביתה הנדרשת.
כְּתַפּוּחַ
יוֹדַעַת: מָצוּי וְנָדִיר נָדִיר
עֶרְגָּה
הוֹדַעְתְּ לִי שֶׁאֲנַחְנוּ יוֹצְאִים לִנְדוּדִים. אֲנִי מְאַרְגֵּן הַפְגָּנָה כְּנֶגֶד, וְהוֹלֵךְ כְּמִצְוָתֵךְ.
אוֹצָר סָמוּי
אִם כְּבָר לְשַׁלֵּם אַרְנוֹנָה לְפָחוֹת לִמְצֹא נַדְנֵדוֹת לַעֲמֹד בַּתּוֹר לְצַד יְלָדוֹת עִם קוּקִיּוֹת וּלְחַכּוֹת
מִתְעַטְרִין
אוּלַי כְּבָר צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁיַּפְסִיקוּ עִם צִנּוּן הַתְּפִלָּה
הַמְּנִיעוֹת שֶׁבַּהֵיכָל
במקום של דין – מצויה טִרְחַה