יוֹדַעַת: מָצוּי וְנָדִיר נָדִיר

הוֹדַעְתְּ לִי שֶׁאֲנַחְנוּ יוֹצְאִים לִנְדוּדִים. אֲנִי מְאַרְגֵּן הַפְגָּנָה כְּנֶגֶד, וְהוֹלֵךְ כְּמִצְוָתֵךְ.

אוֹחֶזֶת בַּשְּׁעָרִים כְּפוּפָה מְנַתֶּבֶת צְעָקוֹת אַגַּב כְּאֵב שֶׁנִּקְלָע בָּהּ

חושבים שנוצר ואקום. אומרים לך תחיי בתודעה שהרווקות היא פרוזדור לשלב הבא, הנישואין. ואז את מוצאת עצמך שם זמן רב...ואז זה באמת מגיע ואת עומדת תחת החופה וההוא שהיה כמהון עכשיו הוא נוכח, יציב וממשי. ואוהב. ואת גם כן. כמה פשוט.

יש טובלות השרות עם עצמן ניגוני חתונה חסידיים או פיוטי יום כיפור, ויש שכותבות תפילה אישית או לומדות תורה לפני כניסתן לטבול.

היא שוב עזבה את ברלין. עוד יום של התהלכות כבת המקום וכזרה גם יחד. שוב היא נפרדת בטקסיה האישיים שאינם משל הזמן הזה ושלגמרי חבוקים בו.

למן שיחתנו הראשונה רקמנו חלום: להעניק לילדינו העתידיים ולנו לידות טבעיות, בבית.

חמישי בצהריים חורפי מדי עבור איילה. דירת החדר לא מכילה עכשיו קסם. היופי פג בשעות כאלו מרצפת החצר ועציו. איילה מרגישה שעוד שבת בצפת דירושלים תחנוק בה את הצמא האמיתי לַשביתה הנדרשת.

כמו טבעו המפתיע של כל אוקסימורון, גם הפיוט "אנא בכח" יוצר שילוב בין מה שנדמה כהפכים.