וּמַה אֲנִי דּוֹרֵשׁ קְצָת לָסֶגֶת מעָצְמְךְ

יוֹדַעַת: מָצוּי וְנָדִיר נָדִיר

הַשְׁכָּמָתִי קְשׁוּרָה בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ הַלֹּא מֻכָּר, אֶל אַרְבָּעִים יוֹם גְּנוּזִים, אֶל חֲשַׁשׁ לִקּוּטֵי אוֹתוֹת לַשָּׁוְא.

הוֹדַעְתְּ לִי שֶׁאֲנַחְנוּ יוֹצְאִים לִנְדוּדִים. אֲנִי מְאַרְגֵּן הַפְגָּנָה כְּנֶגֶד, וְהוֹלֵךְ כְּמִצְוָתֵךְ.

לִפְנֵי בּוֹא תִּינוֹק לַעֲרִיסָה, מוֹתִירִים אוֹתָהּ בַּשָּׂדֶה – שֶׁתֲקְשִׁיב לַתָנִּים וְלַטָוָוסִים, שׁתִצְבּוֹר טַל וְחֲמְסִינִים

אוֹחֶזֶת בַּשְּׁעָרִים כְּפוּפָה מְנַתֶּבֶת צְעָקוֹת אַגַּב כְּאֵב שֶׁנִּקְלָע בָּהּ

אִם כְּבָר לְשַׁלֵּם אַרְנוֹנָה לְפָחוֹת לִמְצֹא נַדְנֵדוֹת לַעֲמֹד בַּתּוֹר לְצַד יְלָדוֹת עִם קוּקִיּוֹת וּלְחַכּוֹת

בַּבְּקָרִים הִיא מִתְאַמֶּנֶת עַל הֲלִיכָה רְצִיפָה וְעַל זִקּוּק הַדַּעַת כֵּיצַד לְהַכְרִיעַ אֶת כֹּחוֹת הַהַתְקָפָה

הַלַּיְלָה זֶה יִקְרֶה, אַתָּה אוֹמֵר תִּקְווֹת יִתְנַפְּצוּ אֲנָשִׁים כְּבָר סוֹפְרִים לְאָחוֹר