זוגיות
כאן תוכלו למצוא את כל התכנים העוסקים בזוגיות – מאמרים, שירים ופרסומים העוסקים בביחד ובלחוד של החיים הזוגיים, בפיתוח שפה משותפת ובבניית החיים זו לצד זה.
מחקר הבוחן את התפתחות ״דין הרגשה״ בהלכות נידה מהתלמוד ועד ימינו ואת היחס בין השיח ההלכתי לחוויה הסובייקטיבית של נשים. המחקר כולל סקר בקרב 1,415. המאמר בוחן את התמורות שחלו בהבנת הדין במחשבת ההלכה בקרב הראשונים ועד האחרונים. ומציע דרך ביניים המכירה בחוויות נשים מבלי להוביל להחמרה הלכתית, תוך שמירה על העקרון של ״כוחא דהיתרא עדיף״.
כאן תוכלו לקרוא את הראיון המלא שפורסם בגליון 300 של ״נשים״ של הכתבת נחמה ליבסקינד-רוזנצוייג עם הרבנית שרה סגל־כץ על הלכה, תורה, פמיניזם ומשפחה.
מחשבות על משמעות המחויבות בזוגיות בקרב מאורסים ונשואים צעירים: בין ערכים, משפחה, תורה ומצוות, ועולם משתנה של מחויבויות בעידן הנוכחי.
מה באמת מותר ומה רק מנהג? סביב השאלה של תשמיש באור יום או בנוכחות תאורה שורר בלבול רב בין חומרות חסידיות, פסיקות הלכתיות ומנהגים שונים. האמת היא שישנו טווח רחב של דעות וגישות. במאמר זה נבחן את ההיבטים השונים של הדיון, נעמוד על הטעמים שמאחורי הדעות השונות, ונתווה דרכים לזוגות המבקשים לנווט את חיי האישות שלהם מתוך הבנה, כבוד והלימה לרוח ההלכה.
מאמר זה מעמיק בדיונים על רצון וחשק בזוגיות הלכתית: עיון במתח בין חיוב אינטימיות לבין דחייתה, ומקומו של הרצון בתוך חיי מחויבות הלכתית משותפת.
מאמר על בהתפתחות זוגית לאורך השנים ומציע עצות מעשיות לחיזוק הכלים שיכילו אהבה, קרבה, עומק ושפע בזוגיות משתנה, בלי להישבר במסע המשותף. בואו לקרוא לבד או בזוג.
בחינת סוגיית הטבילה במקווה בזמנה מול אפשרות דחיית טבילה, והצעתי דרכים להתמודד עם המתח שבין היחס לליל הטבילה כמועד שאסור לדחות - לצורך שעולה לפעמים לדחות.
למילים בזמן הנידה יש משמעות. מתוך אהבה ורגישות, כדאי לבחור ניסוח שמבטא את הריחוק באופן מכבד ומרכך. הצעה להודעת ריחוק כמרחב עדין של תקשורת אוהבת, לא כניכור.
עיסוק בשאלות טכניות כמו תדירות קיום יחסים עשוי להישמע צורם, אך ההתמקדות בפרטים ההלכתיים פותחת שיחה על קצב, צרכים ואחריות זוגית – שרלוונטיים גם היום.
כיום רוב הזוגות בוחרים לקיים חתונה מתוך רצון הדדי, לא כהחלטת הורים. היכרות עם מבנה הטקס וגבולותיו יכולה לאפשר חופש, חיבור אישי ויצירתיות בתוך המסגרת.
הגמרא במסכת נדרים מציגה כביכול דברים והיפוכם בשאלת הרצוי והנכון במעשה המיני. חז"ל דנים בסוגיה בדבר המותר, הרצוי והמענג ועל החיבור בין בני הזוג בעת קיום היחסים.
כיצד לומדים מה האופן הנכון לנהוג בחיי המין? עיון באגדה תלמודית מציף את השאלה מה ראוי לדעת, מה נכון להצניע, ואיך משרטטים את הגבולות העדינים של ה"ידיעה".
האֶרוֹס יכול להופיע בשלל רגעים לא אידיאליים; הצעה לחוש את המחוייבות הפנימית למצוות עונה, כשהיא מתגלית מבין החרכים ומבקשת להרוות את צימאונה ולדעת את מקומה.
זוגיות מביאה איתה גם שברים ומשקעים. אמנות הקִינְצוּגִי מציעה תיקון שמכבד את השבר ויוצר ממנו יופי חדש — הזמנה להבחין בין שברים שניתן לרפא לכאלה שעדיף למנוע.
ההדרכה לפני החתונה נועדה לא רק ללמד הלכה, אלא גם להקנות כלים להמשך החיים הזוגיים. דיון באפשרויות - הדרכה לכלה, הדרכה לחתן או הדרכה משותפת באופן כולל או חלקי.
האם הדרכת נישואין צריכה להתחיל באיסור נידה? האם זה המסר של עולם ההלכה? על החשיבות בפתיחה במותר - מצוות עונה ובקשר ההדדי, כדי לבסס חיי אישות חיוביים ומחוברים.
חיי האישות מלווים בציפיות וחששות, ולעיתים גם בהנחות שגויות. שיח פתוח לפני הנישואין ובמהלכם בונה אמון וקרבה, והופך את המפגש הפיזי למשמעותי יותר.
מדוע דווקא בתקופה של תחילת חיי הנישואים קיים פוטנציאל פגיעה גדול? ואיך מתוך הרצון במרחב בריא ושאיפה להפחתת החשש לפגיעה – ניתן לקיים שיחות וחיים זוגיים בלב פתוח.
מרחב אישי וזמן בנפרד עלולים להרתיע – לפעמים בצדק – אך יכולים לחזק גם את הפרט וגם את הזוגיות. איך מאזנים בין יחד ללבד, ואיך הופכים את המרחב האישי לנכס משותף?
הכינוי לשימוש באמצעי מניעה משפיע על הרגש וההתנהלות שלנו סביב הנושא. קריאה לשינוי השיח פותח פתח לבחירה שקולה, מודעת ומבוססת ידע, מתוך אחריות ואוטונומיה.
התרגלות להלכות נידה היא תהליך המשתנה מזוג לזוג. המפגש שבין ההלכה לבין הגוף והחיים המשותפים מציב את בני הזוג מול אתגרים שראוי להעלות למודעות ולדון בהם.
איך מדברים על ציפיות דתיות בזוגיות בלי לעורר עימות? גם כשיש פערים באמונה או בפרקטיקה, שיחה רגישה ומכבדת יכולה להפוך את הפער להזדמנות לחיבור עמוק יותר.
פערים בחשק נפוצים בזוגיות, אך לעיתים גורמים למתח ותסכול. השאלה היא לא רק מי רוצה יותר או פחות, אלא איך להתמודד, מתי ואיך לדבר עליהם, ומתי לפנות לעזרה מקצועית.
יש מי שמדלגים בקלילות מהאסור למותר ומשתוקקים למגע ולקירבה המחודשת אחרי הטבילה; יש מי שזקוקים לזמן ולהתקדמות מדודה ושקולה. הריחוק לא בהכרח מתהפך לקירבה בין רגע.
גם רווקים המייחלים להינשא מקיימים חיים עשירים. מהות החיים היחידאיים לא מתמצה בבדידות. כלולים בה כל התכונות, הרגשות והמאוויים של האדם העומד בפני עצמו.
מהרגע שהודעתם על חתונה אתם מוצפים בעצות רבות, חלקן טובות וחלקן פחות. הנה עצה אחת חשובה שתעזור לכם לסנן את שלל העצות סביבכם.
ההחלטה לגשת לסיוע סביב קושי נפשי היא קשה. לעיתים ההחלטה קשה יותר בגלל הגבולות המטושטשים בין הדרכה, ייעוץ וטיפול. השורות הבאות מנסות ליצור סדר בנושא:
בשנים האחרונות נדמה שהעיסוק במיניות נמצא בכל מקום וגם הציבור הדתי התחיל להניח את שיח המיניות על השולחן. איך זה קרה, איפה רואים שינוי ומה מחירי השיח החדש שנוצר?
הלכות נידה נמסרות בידי נשים ונובעות מגופה של האישה, אבל הן משפיעות באופן ישיר על חיי שני בני הזוג. הצעה לשותפות במחוייבות הזוגית להלכות נידה.
לימוד בחברותא הוא רצון של זוגות רבים, וחוויית לימוד התורה נתפסת כמשמעותית ומעצבת. ברשומה זו תמצאו הצעות למימוש הכמיהה הזו ולהתמודדות עם האתגרים שבדרך.
הבדידות היא חלק מהדינמיקה של הזוגיות. כיצד, עם השלמת התהליך הרגשי אצל שני בני הזוג, תשוב הגאות תהיה קרבה והבדידות תתפוגג?
הַשְׁכָּמָתִי קְשׁוּרָה בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ / הַלֹּא מֻכָּר, / אֶל אַרְבָּעִים יוֹם גְּנוּזִים, / אֶל חֲשַׁשׁ לִקּוּטֵי אוֹתוֹת לַשָּׁוְא.
בכנס נידונה חובת נשים לעבור הדרכת כלה בעת רישום לנישואין. הרבנית שרה סגל־כץ הציגה את הבעייתיות והציעה חלופות מכבדות ורלוונטיות.
יָצָאנוּ לְמַסָּע אֵין לוֹ סוֹף / בָּאוּ וְעָשׂוּ בָּנוּ וַאֲנַחְנוּ לֹא הִתְקוֹמַמְנוּ / אָמַרְנוּ, זֹאת הַפַּעַם לֹא נִתְיַסֵּר.
יוֹדַעַת: מָצוּי וְנָדִיר נָדִיר. / קְצוֹת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ אֵינָן דּוֹחֲפוֹת לְהָצִיץ / בְּגִין דְּכָל הָנֵי תִּקּוּנִין.
הוֹדַעְתְּ לִי שֶׁאֲנַחְנוּ יוֹצְאִים / לִנְדוּדִים. / אֲנִי מְאַרְגֵּן הַפְגָּנָה כְּנֶגֶד, / וְהוֹלֵךְ כְּמִצְוָתֵךְ.
פעם היית יכולה להגיע למקומות אחרים ברוח שלא קשורים רק לבקשת הבן-זוג. ויכולת לטייל בעולם ולקרוא לו בכל מקום. לקרוא לשניהם, לאל ולגואל.
כְּשֶׁאָמַרְתָּ, בְּעֶצֶב תֵּלְדִי / לֹא סִפַּרְתָּ / שֶׁאֶפְשָׁר לְהִבָּקַע בַּשִּׂמְחָה, / לִהְיוֹת צִנּוֹר לָעוֹלָם
לִפְנֵי בּוֹא תִּינוֹק לַעֲרִיסָה, / מוֹתִירִים אוֹתָהּ בַּשָּׂדֶה – / שֶׁתֲקְשִׁיב לַתָנִּים וְלַטָוָוסִים, / שׁתִצְבּוֹר טַל וְחֲמְסִינִים
הַלַּיְלָה זֶה יִקְרֶה, אַתָּה אוֹמֵר / תִּקְווֹת יִתְנַפְּצוּ / אֲנָשִׁים כְּבָר סוֹפְרִים לְאָחוֹר /
אוֹחֶזֶת בַּשְּׁעָרִים / כְּפוּפָה / מְנַתֶּבֶת צְעָקוֹת אַגַּב כְּאֵב שֶׁנִּקְלָע בָּהּ