חמישי בצהריים חורפי מדי עבור איילה. דירת החדר לא מכילה עכשיו קסם. היופי פג בשעות כאלו מרצפת החצר ועציו. איילה מרגישה שעוד שבת בצפת דירושלים תחנוק בה את הצמא האמיתי לַשביתה הנדרשת.
פָּנָה יוֹם
היא שוב עזבה את ברלין. עוד יום של התהלכות כבת המקום וכזרה גם יחד. שוב היא נפרדת בטקסיה האישיים שאינם משל הזמן הזה ושלגמרי חבוקים בו.
